הדת הבהאית הינה דת מונותיאיסטית שנוסדה במאה התשע-עשרה, הרואה את עצמה כממשיכת דרכן של הדתות הגדולות ואשר נושאת מסר חדש לעידן המודרני.

הודות לחזון חובק עולם של מייסדיה והמשיכה הרחבה של תורתם, האמונה הבהאית התפשטה ברחבי העולם ב-150 שנה, והפכה לתנועה אוניברסלית עם כמה מיליוני מאמינים שחיים בכל חלקי כדור הארץ ומשקפת את המגוון מאוכלוסייתה.

הגנים הבהאים בחיפה ובעכו. יחד עם המבנים המוציים בהם. מייצגים הן את הזיכרון ההיסטורי והן את הלב העכשווי של הקהילה הבהאית העולמית. מכאן נובע ערכם "האוניברסלי היוצא מן הכלל" של הגנים שהוכר לאחרונה על ידי אונסקו בהחלטה לכלול אתרים אלו ברשימת אתרי המורשת העולמית לשימור עבור הדורות הבאים.

"​הסקירה ההיסטורית הקצרה שלהלן מסבירה כיצד כל זה קרה ומדוע סיפור זה חשוב כל כך. "

הבאב ("השער") נולד בשם סעיד עלי-מוחמד בשיראז (איראן) בשנת 1819. עוד בילדותו הפגין עומק רוחני ותבונה שמעבר לגילו. בגיל 24, בתקופה של ציפיות משיחיות עזות באיראן, הכריז הבאב על עצמו כעל נביא או שליח האל. המסר החברתי שנשא היווה אתגר לדרך החשיבה של תקופתו – הוא אסר כל שימוש באלימות (ג'יהאד), הכיר בשוויון הנשים ותמך במדע ובחינוך. בהסתמך על נבואות מן הכתבים הקדושים, טען הבאב שהוא המבשר שתפקידו להכין את הקרקע לבואו של שליח נוסף של האל, אשר יביא את עידן השלום והצדק, שהובטח על ידי כל הדתות.

לאחר ש-18 מאמינים, ביניהם אישה אחת, מצאו את דרכם הייחודית אליו וקיבלו את בשורתו, שלח אותם הבאב להפיץ את תורתו. עד מהרה היו לבאב מאות אלפי מאמינים מכל שכבות החברה, ביניהם אף כמה מנהיגים דתיים מוכרים, שנמשכו אל תורתו. ההנהגה הדתית בפרס חשה מאוימת מהצלחתו של הבאב והכריזה עליו ככופר, ובכך הציתה גל של רדיפות, שבמהלכן עונו ונרצחו אלפים ממאמיניו.

הבאב נאסר במבצר מבודד, שם שהה שלוש שנים עד להוצאתו להורג בכיכר העיר טבריז ב-9 ביולי 1850, אירוע בו חזו כעשרת אלפים צופים ואשר סוקר גם בעיתוני המערב. בעודו משוחח עם אחד ממאמיניו ומוסר לו הוראות אחרונות, לקחו השומרים את הבאב מתאו ותלו אותו על חבלים כשגבו אל אחד מקירות החצר. שלוש שורות בנות 250 חיילים כל אחת ירו עליו בזו אחר זו. כאשר לבסוף התפזר העשן ושקע האבק, לא נמצא הבאב. לאחר חיפוש מאומץ, אותר הבאב שוב בתאו, משלים את הוראותיו לתלמידו. לאחר שסיים, הוא הודיע לשומרים בשלווה שכעת הם יכולים להשלים את משימתם. המחלקה הראשונה סירבה לירות שוב, ותחתיה הובאה מחלקה אחרת. הפעם, פגעו הקליעים במטרתם. גופתו של הבאב הושלכה אל מחוץ לחומות העיר וחיילים מנעו ממאמיניו להעניק לו קבורה הולמת. אף על פי כן, הצליחו מאמיניו לקחת את גופתו ולהעבירה ממקום מסתור אחד לשני במשך שישים שנה, עד שהתאפשר להביא את השרידים לקבורה בארץ הקודש ולהטמינם במבנה אבן פשוט על הר הכרמל. בשלב מאוחר יותר נוסף למבנה הקבר מבנה-על מונומנטלי בעל כיפת זהב. עבור הבהאים, יופיו של מקדש הבאב והגנים המטופחים הסובבים אותו מהווים תשובה הולמת לסבל ולעוולות שהיו מנת חלקו של הבאב.